חרדה חברתית היא תופעה נפוצה אך לעיתים נסתרת, שמעיבה על יכולתם של אנשים ליצור קשרים, להביע את עצמם ולתפקד בביטחון בסביבה חברתית. מדובר בהפרעה אישיותית שהטכנולוגיה של היום לא יכולה לפתור. נהוג לטפל בה בורה המסורתית של טיפולים רגשיים שונים, אך ממה נובעת חרדה חברתית ומהם השורשים הרגשיים, הביולוגיים והחברתיים שמניעים אותה? בואו נבדוק.

מהי חרדה חברתית?

חרדה חברתית היא הפרעת חרדה המתאפיינת בפחד עמוק ומתמשך ממצבים חברתיים או מצבי ביצוע בפני אחרים. זוהי אחת מהפרעות החרדה הנפוצות ביותר, המשפיעה על כ-7% מהאוכלוסייה. בשונה מביישנות רגילה, חרדה חברתית היא מצב עוצמתי יותר המשבש את היכולת לתפקד בחיי היומיום ויוצר מעגל של הימנעות וסבל. אנשים הסובלים מהפרעה זו חוששים באופן מוגזם מביקורת, שיפוט שלילי או דחייה מצד הסביבה, וחשש זה מוביל לתגובות פיזיולוגיות, קוגניטיביות והתנהגותיות מורכבות. רבים תוהים ממה נובעת חרדה חברתית, אבל קודם לכן נבין מה התסמינים שלה וכיצד היא באה לידי ביטוי בפועל.

התסמינים של חרדה חברתית מגוונים ויכולים להופיע בעוצמות שונות. הם כוללים תחושת אימה לקראת אירועים חברתיים, חשש מתמיד להיות במרכז תשומת הלב, פחד מהשפלה או מבוכה, וחרדה מפני שיחה עם זרים או סמכויות. אנשים עם חרדה חברתית עשויים לחוות קושי בשיחות יומיומיות, פחד מלדבר בציבור, ואפילו חשש מפעולות פשוטות כמו אכילה או שתייה בנוכחות אחרים. הם עלולים להתקשות לבטא את עצמם, לנהל קשרים, ולעיתים אפילו לצאת מהבית במצבים מסוימים.

חרדה חברתית מתבטאת בשלושה מישורים עיקריים

במישור הגופני, האדם עשוי לחוות דופק מואץ, הזעה מוגברת, רעד, סומק, יובש בפה, בחילות, כאבי בטן, סחרחורות וקשיי נשימה. תופעות אלו הן תוצאה של תגובת "הילחם או ברח" של הגוף.

במישור המחשבתי, ישנה נוכחות של מחשבות אוטומטיות שליליות כמו "כולם מסתכלים עלי", "אני נראה מגוחך", "הם חושבים שאני טיפש" או "אני בטוח אכשל". מחשבות אלו מעצימות את החרדה ויוצרות מעגל קסמים של פחד והימנעות.

במישור ההתנהגותי, נראה התנהגויות הימנעותיות (כמו דחיית הזמנות חברתיות), התנהגויות בטיחות (כמו הישענות על אלכוהול בסיטואציות חברתיות), או הפגנת סימני חרדה הנראים לעין (כמו דיבור מהיר או שקט, הימנעות מקשר עין).

 

חרדה חברתית

 

ממה נובעת חרדה חברתית?

חרדה חברתית נובעת משילוב מורכב של גורמים, החל ממרכיבים ביולוגיים ותורשתיים ועד להשפעות סביבתיות וחברתיות. הבנת הגורמים השונים עשויה לסייע בזיהוי מקורות החרדה, טיפול בחרדה חברתית ובאימוץ דפוסים חדשים באופן יעיל יותר.

גורמים ביולוגיים ותורשתיים

ישנם גורמים ביולוגיים שלוקחים חלק פעיל ומשמעותי בהתפתחות חרדה חברתית. מאפיינים אלו כוללים שינויים במבנה המוח, בפעילות מערכת העצבים ובמאזן הכימי במוח. בנוסף, ישנן עדויות לכך שהפרעה זו עשויה להיות מועברת במשפחה, מה שמצביע על מרכיב תורשתי.

האמיגדלה, אזור במוח האחראי על עיבוד רגשות ובמיוחד על זיהוי איומים, משחקת תפקיד מרכזי בהתפתחות חרדה חברתית. אצל אנשים הסובלים מחרדה חברתית, האמיגדלה מגיבה בצורה מוגזמת לגירויים חברתיים ניטרליים או אפילו חיוביים, כאילו היו מאיימים. האמיגדלה מפעילה את תגובת "הילחם או ברח" גם כאשר אין סכנה אמיתית. גם שינויים במבנה ובפעילות אזורים מוחיים אחרים, כגון הקורטקס הפרה-פרונטלי, האחראי על ויסות רגשות ושליטה בדחפים, והאינסולה, המעורבת בעיבוד רגשות ומודעות גופנית. יחסי הגומלין בין אזורים אלה עשויים להסביר את הקושי של אנשים עם חרדה חברתית לווסת את תגובותיהם במצבים חברתיים.
לעיתים התשובה לשאלה ממה נובעת חרדה חברתית היא פשוטה ביותר – גנטיקה. נראה שחרדה חברתית מושפעת בכ-30-40% מגורמים גנטיים. אנשים בעלי קרובי משפחה מדרגה ראשונה הסובלים מחרדה חברתית נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח את ההפרעה. זה אינו אומר שהחרדה החברתית "מועברת" ישירות דרך הגנים, אלא שישנה נטייה גנטית שעשויה להתבטא בהשפעת גורמים סביבתיים. מספר גנים עשויים להיות מעורבים ברגישות לחרדה, במיוחד גנים הקשורים לוויסות של נוירוטרנסמיטרים כמו סרוטונין ודופמין. למשל, וריאציות בגן המווסת את קולטן הסרוטונין (5-HTTLPR) נקשרו לרגישות מוגברת לדחק ולסיכון מוגבר לחרדה חברתית.

גורמים סביבתיים וחברתיים

לצד הגורמים הביולוגיים והגנטיים, גורמים סביבתיים וחברתיים ממלאים תפקיד מכריע בהתפתחות חרדה חברתית. חוויות שליליות, דרישות חברתיות מוגזמות ואופן ההתייחסות של הסביבה יכולים כולם להשפיע על התפתחות החרדה ועוצמתה. אירועים טראומטיים או חוויות מביכות בילדות או בגיל ההתבגרות עלולים להוות זרז להתפתחות חרדה חברתית. דוגמאות לחוויות כאלה כוללות הצקות חוזרות, בריונות, השפלה ציבורית, או חוויות של דחייה חברתית. אירועים כאלה עלולים ליצור אצל הילד תבנית חשיבה לפיה מצבים חברתיים הם מסוכנים ומאיימים.

סגנון הורות יכול גם הוא להשפיע. הורים ביקורתיים במיוחד, מגוננים יתר על המידה, או כאלה שמביישים את ילדיהם בפומבי, עלולים להגביר את הסיכון לחרדה חברתית. ילדים להורים הסובלים מחרדה חברתית עשויים לרכוש התנהגויות חרדתיות דרך למידה וחיקוי. כמו כן, הורים שמעודדים הימנעות ממצבים חברתיים עלולים לחזק את פחדי ילדיהם במקום לעזור להם להתמודד אתם.

גם גורמים סביבתיים שאין לנו בהכרח שליטה מלאה עליהם עלולים לגרום לחרדה ולהגביר חרדה שכבר קיימת. החברה המודרנית מציבה דרישות גבוהות למיומנויות חברתיות, ביטחון עצמי והופעה. הצורך להציג תדמית מושלמת ברשתות החברתיות, להיות נוכח ואסרטיבי בעבודה, ולהשתלב בקבוצות חברתיות מגוונות יוצר לחץ עצום על אנשים עם נטייה לחרדה חברתית. השוואה חברתית תמידית, במיוחד בעידן הרשתות החברתיות, עלולה להחמיר את החרדה. אנשים רואים תמונות מעובדות של חייהם "המושלמים" של אחרים ומשווים אותם לחוויותיהם הפנימיות המלאות בספקות וחרדות. פער זה מעצים את התחושה של "אני לא מספיק טוב" ומזין את החרדה החברתית.

גם נורמות תרבותיות משפיעות. בחברות המדגישות הישגיות אישית, תחרותיות ואינדיבידואליזם, הלחץ להיות "מוצלח" חברתית עשוי להיות גדול יותר. לעומת זאת, בחברות המדגישות קולקטיביזם וקונפורמיות, הפחד מלהתבלט או ממבוכה עשוי להיות גורם מכריע בחרדה חברתית.

סיכום

הבנת השאלה ממה נובעת חרדה חברתית היא הצעד הראשון בדרך להתמודדות אפקטיבית עמה, שכן כאשר אנו מכירים את מקורותיה המורכבים, אנו יכולים להתחיל לפרום את הקשרים המחזיקים אותה ולצעוד לעבר חופש רגשי וביטחון חברתי. גם אם מדובר רק בצעד קטן אל עבר הבנה של עצמכם טוב יותר, זה כבר הישג גדול.

המידע באתר הוא לא חוות דעת רפואית או המלצה רפואית מכל סוג שהוא, כדי לקבל את הטיפול המדויק לצורך הטיפול בבעיה יש לפנות לרופא ו/או למומחה בלבד.